ליל יום הזיכרון לשואה ולגבורה / סופרי סתם   

אומרים עלינו שאנחנו טובים במספרים. יש כאלה שצוחקים וכותבים זאת "טובעים במספרים". כנראה זה בגלל שבכל יום אנחנו עוסקים בחישובים של כמה בדיוק אין לנו, כמה יכול להיות לנו, מה מספר המובטלים במשק, מה השכר הממוצע שמקבלים אלה שלא נמצאים ברשימת המובטלים במשק, כמה דברים צריך כדי להקים משק, מה גובה הריבית, כמה עניים יש במדינה שלא מעניין אותם מה גובה הריבית- ולפחות פעם בשנה כמה ניצולי שואה חיים בישראל- וכמה מהם הולכים לישון שמחים בלי לחשוב על מספרים. המספרים שאנחנו טובעים בהם, ואולי במקרה העצוב הזה- המספר שהוטבע בהם.

כי לצערנו ולדאבון ליבנו- להרבה ניצולי שואה חיים שבינינו- עדיין קשה להשלים עם מציאות החיים שבה הם אדם עם שם וזהות- לעומת התקופה החשוכה בחייהם בה היו למרבה הזוועה והכאב- רק מספר.

אבל מכיוון שכל אדם זוכר את השואה בדרכו שלו, וכל אחד גם מתמודד איתה בדרך ייחודית לו- תרשו לי לסטות בחדות מנושא השואה- ולחזור לעסוק בעיסוק הבלתי-פוסק של כולנו במספרים- שלצערי מקהה את חושינו לתוכן ולמהות שמסתתרים מאחוריהם.

האדם שתוחם את כל חייו בערכים ממוספרים- מחשב כמה זה עולה בקופה, תורם בכל יום כמה וכמה שקלים לצדקה, מצטרף למניין, לומד בחברותא, או ממלא שאלון של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (שבמקרה הזה אומרים תודה לאל על ראשי-תיבות וקוראים לה פשוט למ"ס)- לא מרגיש איך מוחו הופך אדיש למשמעות שבפעולות הפשוטות כמו לחבר כמה פריטים לתוצאה על מחשב ואחר-כך על חשבונית מנייר ממוחזר, בלי להקדיש יותר מדי מחשבה לכל פרט ופרט- ואולי אפילו בלי לחשוב שכל מספר בפני עצמו הוא יחידה מיוחדת בפני עצמה.

כך זה מרגיש לעיתים בכל תחילת שנה כאשר העיתונים וכלי התקשורת מדווחים על אוכלוסיית ישראל נכון לשנה זו- והמספר בד"כ לא מרשים אותנו. הוא גדול ב"ה- אבל לא אומר כלום לאדם אחד בתוך ארץ גדולה שמבין פתאום שיש עוד הרבה מאד אנשים כמוהו שהוא כלל לא מודע לקיומם. וכך לצערנו זה מרגיש גם באסונות- בעיקר כאלה שמתרחשים מעבר לים- ולפעמים למרבה הצער כוללים מספרים גבוהים מאד של אבידות בנפש ונזקים לגוף- וברגע שהדבר מופיע בצורת מספר- הרגש נעלם ואיננו. כי השכל לא מפרק את המספר לפנים ושמות. לעולמות ומלואם.

אבל כשאומרים לנו מדי שנה ששישה מיליון יהודים נרצחו בשואה על קידוש השם בגלל היותם יהודים- זה מזעזע לא רק אותנו- אלא את העולם כולו. כי המספר הזה הוא לא רק מספר- אלא צופן ושער לתקופה החשוכה והאיומה ביותר בתולדות העם היהודי בפרט והאנושות בכלל, שמאחוריו מסתתרים אולמות שיכולים למלא עולמות של סיפורים אנושיים, רגשות, ניסים, הצלות ממצבים שלא ניתן לדמיין, מיתות משונות שמעדיפים להדחיק, והרבה אנשים, נשים, וילדים שלמרבה הצער והכאב שרובנו מרגישים לפחות יום אחד בשנה- כל מה שנשאר מהם זה מספר.

כי יש מספרים שעושים משהו בנשמה. מספרים שאי אפשר להדחיק את משמעותם- ומתישהו בתאריך מסוים או אפילו בכל יום לכמה דקות- חייבים להתמודד איתם.

בכל שנה על פי החוק הישראלי- חל יום הזיכרון לשואה בספירת העומר. ומכיוון שתקצר היריעה לפתח את הדיון הידוע על התאריך השנוי במחלוקת באמצע חודש-ניסן שבו אין מתאבלים אך מצד שני בימי העומר גם לא נוהגים שמחה מרובה- אסתפק ברעיון קצר על מהותו של יום זיכרון זה- וחיבורו למהותם של ימי הספירה.

כידוע הטעם העיקרי המקובל לספירת-העומר הינו הכנה למתן-תורה כי את התורה מקבלים מדי יום מחדש- לפי הכלל של בכל יום יהיו דברי תורה בעיניך כחדשים כאילו היום נתנו.

בחכמת הקבלה- כל שבוע משבעת השבועות של ספירת-העומר הינו בירור לאחת משבע הספירות הקשורות במידות, ובשבוע השני- שבו חל מדי שנה יום הזיכרון לשואה- מתבררת מידת הגבורה. והיום שנקבע ליום-זיכרון למאורע הנורא בתולדות האנושות- הינו היום של מידת הוד שבגבורה. הוד- מלשון הודאה על האמת ואמירת תודה. וגבורה- היא לא רק גבורה כוחנית- כי ידועה האמרה החכמה במסכת אבות: איזהו גיבור? הכובש את יצרו. ואם כבר במספרים עסקינן- אחת הסיבות לאבלות בימי ספירת העומר- היא מותם של 24,000 תלמידיו של רבי עקיבא- בתקופה שבין פסח לעצרת- כיוון שלא נהגו כבוד זה בזה.

והנה לכם קישור מזעזע להוד שבגבורה-  לצורך בהודאה על האמת ואמירת תודה על הגבורה- על גיבור היודע את הכלל דרך ארץ קדמה לתורה- ועל מספר מחריד של 24,000 לומדי תורה שאבדו מן העולם בשל חוסר כבוד זה לזה. כמספר בודד- אי אפשר לתפוס זאת, אך כשמתרגמים זאת למשל לעולם התורני והחסידי הפורח שהיה קודם השואה והפך בשנותיה החשוכות לעיי חורבות, גווילים נשרפים ואותיות פורחות באוויר- אפשר בהחלט להבין את התוכן והמסר מאחורי המספר- ולמצוא את שביל הזהב שבו לומדי התורה מכבדים זה את זה- והנוהגים בדרך ארץ מכבדים את העובדה שעולם התורה האדיר שנהרס שם שב ונבנה בארץ הקודש בצורת קהילות שלמות שחיות בזמן הזה כפי שחיו אבותיהם שמתו על קידוש השם בימים ההם.

אומרים עלינו שאנחנו טובים במספרים. אבל יש סתם סופרים ויש סופרי סת"ם, יש "מספרים יבשים" ויש מספרים שעושים חשק לבכות. וכל זמן שנזכור את הנסתר שמאחורי המספר- נוכל ב"ה להעביר את הסיפורים שמאחורי המספרים מדור לדור- ומחשכה לאור.

רוצים לבקר את מבקר המדינה? שלחו דוא"ל  ל- [email protected]